אבטחה פרטית כפופה לחוק ולתקנות, שקובעות בין היתר באיזה אופן יש להכשיר את המאבטחים, מה יהיה ציוד הנשק שמותר להם לשאת ועוד. במאמר הבא נציג את עיקרי החוק ונסביר כיצד הוא יכול להשפיע גם על קהל היעד.
השוואה בין סוגים שונים של שירותי אבטחה מבוססת בדרך כלל על פרמטרים של מחיר או זמינות. עם זאת, השירותים הם חלק מתחום רגיש המשפיע ישירות על חיי אדם. כפועל יוצא מכך, לא כדאי לבחור בחברת שמירה כזו או אחרת לפני שמוודאים עמידה בתקנות ובחוק.
חוק שירותי אבטחה, או בשמו המלא חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, נחקק בשנת 1972 בשביל להסדיר מספר תחומים. ראשית, מטרתו היא להסדיר את הרישוי של שירותי השמירה בישראל. שנית, החוק עוסק בהסדרת רישוי פעולת החוקרים הפרטיים. בשילוב הנושאים הללו קובע כי שר המשפטים ממונה על הביצוע ואף מוסמך לשנות את התקנות.
עם מי מתייעצים לגבי חוק שירותי אבטחה?
ההתלבטות של רוב הלקוחות היא בשאלה עם מי כדאי להתייעץ. מצד אחד, ברור מאליו שמומלץ להתייעץ עם נציגי חברת השמירה בשביל לרכז את כל השאלות תחת קורת גג אחת. מצד שני, לא תמיד נציגים של החברה יספקו תשובות אמינות או אובייקטיביות. לכן, הפתרון הוא לשלב בין מקורות מידע שונים.
את האינפורמציה בנושא ניתן לקבל דרך אתרי האינטרנט, הרשתות החברתיות וכן הלאה. לאחר מכן, בודקים איזה המלצות יש על כל חברת אבטחה וכמה זמן היא פעילה בתחום. ככל שיש יותר ניסיון, כך זה כנראה מעיד על המחויבות שלה לסעיפי החוק. קראו על תקנות השמירה והאבטחה בארץ
